שיטת סאטיה הינה שיטה מבית אימושיין, המציאה ופיתחה נטאלי בן דוד.

השיטה הסאטית שמה את ההוויה שלנו (מי שאנחנו ואיך שאנו מגיבים לעולם) במרכז, כדבר משמעותי שמאפשר טרנספורמציה. יש לנו יכולת לבחור את מי שאנחנו ואת דרך הפעולה שלנו לחיים.

ההנחה היא שיש לנו יחסים עם נסיבות חיינו, אנחנו זה לא נסיבות חיינו. ומתוך כך יש לנו אפשרות להגיע ולממש את מה שחשוב לנו.

השאיפה היא להגיע למצב שבו אנחנו בבחירה וחופש פנימי לבחור את מי אנחנו ומה חשוב לנו בחיים וללכת לאורו. התפיסה הסאטית יוצאת מתוך התייחסות כי לכל אינדיבידואל יש אחריות מלאה על מי שהוא ומה שקורה בעולמו.

כל מה שקורה בעולמינו הינו השתקפות של מי שאנחנו, תפיסותינו ,פעולותינו  ומערכות היחסים אותן אנו מנהלים, לחלק מאיתנו יש נקודות עיוורות לגבי החלק/אחריות שלנו במשחק.

משמעות המילה "סאטיה" בסנסקריט היא קשב עמוק וכך כן היא, העבודה עם המתאמן שבחדר היא דרך קשב עמוק לכמה רבדים:

1. הקשבה לשפה שלו – לפי הדרך בה הוא מדבר ומיישם את העולם ניתן להבין את תפיסות העולם עליהן גדל ואותן הפנים ודרך השפה ניתן לשקף לו את עולמו הפנימי.
2. הקשבה לתודעה של המתאמן – מתוך השפה אפשר להקשיב לחסמים/מגבלות שנמצאות בתודעת המתאמן, תפיסות עולם מעצבות את ההתנהגות שלנו ויוצרות הרגלים ודפוסים שחוזרים על עצמם. אם ברצוננו לשנות כדאי מאוד שנכיר תפיסות אלו ואיך הן עוצבו בחיינו.

כמו כן חשוב לצאת מתוך הנחת העבודה שכל תפיסת עולם שעוצבה לנו בילדות תשתחזר בבגרות והן במקור עוצבו על מנת להגן עלינו ולכן לפעמים קשה לנו לשחרר את תפיסת העולם/ההתנהגות/ ההרגל שלנו.

3. הקשבה לעולם הרגשי – עולם הרגשות שלנו הוא מורכב, מגוון, הוא מעוצב בדרך בה גידלו אותנו, באופן בו חווינו את החיים, במקומות בהם נבהלנו, שמחנו, התרגשנו, נעצבנו, התביישנו, פחדו ועוד. בהתאם לזה יש מקומות בהם חלקים רגשיים אצל אנשים מסוים הם מושתקים או קטנים לעומת רגשות אחרים שהם יותר דומיננטיים. למשל יש אנשים שמאוד מפחדים לכעוס ולבטא כעס, לעומת אנשים שכעס הוא דרך התקשורת שלהם.

העולם הרגשי מעצב את ההתנהגות שלנו, את החוסן הפנימי שלנו ואת יכול ההבעה שלנו בעולם. הוא מעצב את הביטחון האישי שלנו ואת האהבה והערכיות העצמית שקיימת בנו. ולכן במקומות בהם יש אי הגשמה/ או חוסר כלשהו כדאי להפנות את ההקשבה לעיצוב הרגשי של האדם ולהכיר אותו.

4. הקשבה לעולם התחושתי של המתאמן – העולם הפיזי, גוף המתאמן. בזמן היותנו ברחם אימנו עד גיל 8 לערך לפעמים גם יותר, הילדים הינם ספוג של העולם, התכנים עוברים דרכם, תפיסות עולם של אחרים, מערכות יחסים (אבא, אמא, משפחה מורחבת, קבוצת השווים, בית ספר וחוגים, כל מה שנתפס אצל הילד כמהותי וחשוב הוא סופג דרך הגוף. והגוף זוכר הכל. יש מקומות בהם אנחנו רוצים להתקדם בחיינו, אנחנו לגמרי מבינים מה צריך לעשות ועדיין אין אנו מקיימים זאת, למה? הגוף עוצר בעדו, יש בו זיכרונות עמוקים, חלקם ילידיים וכולם טראומתיים שמבקשים ריפוי ושחרור. כל עוד לא יתקיים שחרור ברמת הגוף לא תתקיים התקדמות או שינוי מהותי בחיים ובתפיסת החיים. ולכן חלק מהעבודה היא לשים לב לתחושות של הגוף ולנשימה של הגוף בזמן שהתודעה מדברת, להכיר את המקומות בהם התודעה מקיימת מעקפים והגוף מביע דברים אחרים, עמוקים, כמוסים.

לפעמים דרך התבוננות בגוף נוכל להגיע לזיכרונות כואבים בהם נתקענו ושם נוכל לעשות עבודה מאוד משמעותית של ריפוי ושחרור שתתבטא בחיים של האדם כאן ועכשיו.

שילוב של עבודת ההקשבה לאדם והיכולת לראות את הריקוד בין התודעה שלו לרגש שלו ולגוף שלו, ההיכרות כל אחד מהחלקים, והעבודה הפנימית שמאפשרת לא רק להכיר אלא לתת תוקף במקומות שלא ניתן, ליצור חוויה מתקנת במקומות שהיה חסר אונים, לתת כלים של שהות, נשימה ותשומת לב הם אלה שמאפשרים ליצור חופש פנימי ואפשרות לממש את מה שחשוב לאדם ללא מגבלה.